משרשי המצוה מה שאמרה התורה ולארץ לא יכופר כי אם בדם שופכו. כי הקב"ה צוה אל האדמה לשוב לקחת את האדם לאחר מיתתו טבעית, כדכתיב (בראשית) עפר אתה ואל עפר תשוב, ונתקללה כשקבלה דמי ההרוג שנאמר (בראשית) ואתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך, ולכן לא יכופר כי אם בדם שופכו. גם כי רצה הא-ל לעקור מתוך אומתו הקדושה רוע הלב ואכזריות, וע"כ צותה התורה כל מי שיגבר עליו כעס גדול עד שיכה הכאת מות, אפילו לעבדו שהוא בביתו ואין לו מושיע, שיומת העושה זה אחר שהגביר כעס כ"כ, אף שהעבד קנין כספו הוא, ודין ראוי וכשר הוא ומשפטי ה' צדקו יחדיו.

סנהדרין מ"ט, ר"מ פי"ד מה' סנהדרין, סה"מ מ"ע רכ"ו, סמ"ג עשין צ"ט.

נ) {החייבים סייף}ב' הם הנדונים בסייף, רוצח, ואנשי עיר הנדחת.1 {דיני יום או ימיים}ההורג עבד או שפחה שמל וטבלו, ומת בתוך מעת לעת, חייב עליו במזיד ובהתראה, ואם חי מעל"ע פטור.2 עבדי צאן ברזל דיוצאין לאיש ולא לאשה הכי נמי דין יום או יומים באיש.3 מעוכב גט שחרור איתא בדין יום או יומים.4 עבד של שני שותפין שניהם יש להם דין יום או יומים עי' לח"מ פ"ה מה"ע ותוס' ב"ב נ' ע"ב בד"ה ר"א. עשה שליח להרוג השליח חייב דאין שליח לדב"ע.5 הרג שפחתו מעוברת וחיתה מעת לעת דאינו חייב עליה וילדה בתוך מעל"ע הילד עבד, ואפילו מתה תחת ידו וחתכו הוולד ממנה הוולד עבד.6 ונוהג בכל מקום ובכל זמן בב"ד של סמוכין. והרמב"ן לא חשב גם מ"ע זו למצוה בפ"ע לפי כללו שהבאתי במצוה מ"ז.