שורש מצוה זו מבוארת מן השכל, ובכלל כל מה שבא בתורה בענין הדין לא צריך לייגע אחר טעמו כי דבר מושכל הוא לתיקון הישוב, שאם אין משפט לא יתיישבו בנ"א ולא יעמדו יחדיו לעולם, וא"א לארץ בלתי המשפט, ואמרו ז"ל אלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו.ומפי השמועה למדו דמאי דכתיב עין תחת עין וגו' אינו אלא ממון. ואמרו בעלי הסוד כי החוטא ביד או בעין פוגם למעלה דוגמתו, כמ"ש כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו, מה עושה הקב"ה מביא רשע אחר ומסמא עינו למטה מדה כנגד מדה. וזהו טעם שנותן דמים ולא עין ממש, כי שליח לדבר עבירה הוא והקב"ה אח"כ מזמנם לפונדק אחד, ומי שהוכה יוכה לקיים מ"ש עין תחת עין, ונותן לו דמים שחייב לו מבראשונה, נמצאו משפטי ה' צדקו, דזה הוכה ונטל דמים וזה הוכה ונטל דמים, ויד ה' לא תקצר ורב להושיע לתת לאיש כדבריו.

ב"ק פ"ג, ר"מ פ"א מחובל, סה"מ מ"ע רל"ו, סמ"ג עשין ע', חו"מ סי א' ות"כ.

מט) {דיני חובל בחבירו}המזיק את חבירו במזיד חייב בחמשה דברים, נזק, צער, ריפוי, שבת, בשת.1 וצריך שיהיה בהכאה שוה פרוטה.2 חבל בחבירו ביום כיפורים אע"פ שחייב מלקות, משלם ואינו לוקה, דריבתה התורה החובל ממונא משלם מלקי לא לקי.3 ומשלם מן העידית.4 אין בהכאה שו"פ לוקה.5 בושת אינו משלם אלא א"כ עשה מעשה, המבייש בדברים פטור.6 נתן לו רשות לחבול בו נחלקו הפוסקים אי חייב לשלם, עיין בחו"מ סי' תכ"א7 ולכ"ע אין לוקין עליו.8 {באישים שונים}חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה, אחרים שחבלו בהן חייבים והם שחבלו באחרים פטורים.9 אשה חייבת לשלם כשתתגרש או תתאלמן.10 סומא שחבל חייב.11 החובל ברשע פטור.12 היוצא ליהרג וחבלו בו פטור, וכן טריפה.13 החובל בבנו בין קטן בין גדול חייב, והוא שאין סמוכין על שלחנו.14 {דמי וולדות}ונכלל במצוה זו דין דמי הוולדות, כגון נגף אשה והפילה משלם דמי וולדות לאבי הילד15 אפילו הוא גרושה או נתעברה בזנות והאב ידוע.16 נגף בה לאחר מיתת הבעל לדעת הרמב"ם שייך לאשה17 והראב"ד השיג עליו, דשייך ליורשי הבעל. אשת גר ומת הגר הרי הוא שלה וי"א שפטור בכה"ג.18 נשאה תוך ג' חדשים, והולד ספק משל ראשון או של שני, אינו יכול להוציא אלא בהרשאה זה לזה.19 נתגיירה כשהיא מעוברת זכתה בדמי הוולדות.20 ונוהג בכ"מ ובכל זמן ובב"ד סמוכין. נ