משרשי המצוה דאין לזלזל בבנות ישראל העניות, וכ"ש בבגדו בה שהיא סמכה עליו שיעשה כתורה לייעדה, וכיון שפירש טליתו עליה (דבבגדו מלשון בגד דומיא דופרשת כנפיך על אמתיך) אין ראוי שתתבזה. וקראו עם נכרי, שדומה לפני הקטנה אם מוכרה לאדם אחר שנית כאלו ימכרנה לעם נכרי, ורצה הקב"ה לזכותינו וצונולהתנהג במדת החמלה האהובה לפניו.

ובזוהר משפטים (צ"ז א') לעם נכרי לא ימשול למכרה, מאן עם נכרי עלובתא איהי נשמתא כד נפקת מעלמא וברנש אסטי ארחיה בהדה, בעאת לסלקא לעילא גו משריין קדישין בג"ע ומשריין אחרנין נוכראין קיימא בהאי אורחא דגיהנם, אי זכת נשמתא כמה משריין קדישיין דקא מתעתדין לה לאתחברא בהדה ולמיעאל לה לגינתא דעדן, ואי לא זכת כמה משריין נוכראין מתעתדין לה למיעל לה באורחא דגיהנם ואינון משריין מלאכי חבלה וכו' אתא קרא דאורייתא קדישא ואוכח לעם נכרי לא ימשול למכרה לאלין מלאכי חבלה.

קדושין י"ח, ר"מ פ"ד מה"ע, סה"מ ל"ת רס"א, סמ"ג לאוין קע"ט, יראים רפ"ה.

מה) {דעות הראשונים}לדעת הרמב"ם1 האזהרה על האדון שלא יוכל למכרה לאחר, ולדעת הסמ"ג2 והיראים נראה דקאי אאב דאין מוכרה לשפחות אחר אישות. {פרטי שיטת הרמב"ם}ואין האדון יכול ליתנה במתנה לאיש אחר בין רחוק בין קרוב, ואם מכר או נתן לא עשא כלום, וכן אין יכול למכור או ליתן עבד עברי לאחר, ולא הוצרך הכתוב לאסור דבר זה באמה אלא מפני שיש לו לייעד לבנו, לכך נאמר לעם נכרי לא ימשול למכרה.3 ונוהג בזמן שדין אמה העבריה נוהג.