משרשי המצוה לפי שהאב המוכר בתו דעתו שישאנה האדון, והקונה בת ישרראל על הסתם דעתו שישאנה כצווי התורה, ואם אחר כך לא יחפוץ והפדה האב שאין ראוי להניחה עוד ביד האדון מעת שאמר לא חפצתי לקחתה משום דהוה זלזול בנות ישראל. ורמז רבינו מנחם הבבלי מכאן שבן דוד בא אפילו בדור שכלו חייב ח"ו, ז"ש אם רעה בעיני אדונה והפדה וש"י.

קדושין י"ט, ר"מ פ"ב מה"ע, סה"מ מ"ע קל"ד, סמ"ג עשין פ"ה.

מד) {מצות פדייתה}מצות יעוד קודם למצות פדיה.1 כיצד מצות פדיה, שיסייע האדון בפדיונה שמגרע פדיונה לפי השנים, ולא יאמר עכשיו נתגדלה ושוה יותר.2 ואין כופין לרבו על מצוה זו.3 {יציאתה}קונה את עצמה בששה דרכים 4(עיין מצוה מ"ב ומ"ג). היוצא בגרעון אין מעניקין להם.5 כופין האב לפדותה אם יש לו.6 ברח האב או מת עובדת7 שש שנים כעבד שמכרוהו ב"ד, ואינה עובדת לבן.8 ויוצאה בסימנים, היתה איילונית כיון שבגרה תצא לחירות.9 אין אמה העבריה וכן ע"ע יוצאים בראשי אברים כעבד כנעני, אלא משלם לו כדין החובל בחבירו.10 נמכרת יותר מפרוטה כדי שיהיה לגרעון כסף.11 כתב לה שטר שחרור ומחל לה על השאר יוצאה בחנם.12 {אין שפחות אחר אישות}קטנה שנתקדשה ונתגרשה אין אביה יכול למוכרה, ייעד האדון ומת או גרש קודם שנכנסה לחופה חוזרת ונמכרת ע"י אביה.13 המוכר בתו והלך וקדשה לאחר, אם האדון רוצה לייעדה מייעד ואין בקדושי שני כלום, ואם לא רצה לייעדה כשתצא מרשות האדון יגמרו קדושי שני.14 {שאר פרטי דינים}טומטום ואנדרוגינוס אינן נמכרים.15 חייב האדון לאמה העבריה ולע"ע כל זמן שהם תחתיו להשוותן לו במאכל ובמשקה בכסות ובמדור, וחייב לנהוג בהם מנהג אחוה, שנאמר ובאחיכם בני ישראל, מכאן אמרו כל הקונה ע"ע כקונה אדון לעצמו, ואעפ"כ צריך העבד לנהוג בעצמו מנהג עבדות.16 ונוהג בזמן שהיובל נוהג.17