צוה הקב"ה להיות הזבה טמאה ומטמאה, שנאמר (ויקרא ט"ו כ"ה) ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה וגו'. משרשי המצוה לפי שהרהרה בעסקי הבעילה בא לה, וזה שאמרו רז"ל דמה מחמת עצמה ולא מחמת אונס ולא מחמת ולד. ולפי שהרהורים רעים פועלים גם בנפש, לפיכך תטמא כל הנוגע בה. גם כי הזיבה בלי העת מורה על חולי הפנימי, ומחלה זו מזקת הרבה בני אדם, וכ"ש השוכב אותן לפי רוב קרבתו עמהם ההיזק יותר. ועד"ה כי האשה בעוד שהיא שופעת דם כח תניני עור אשתו של שמאל שולט עליה, ולכן היא אב הטומאה וכל הנוגע בה יטמא.

נדה ל"ח מ"ו ע"ב מגילה ח', ר"מ פ"ו ממשכב ומושב ופי"א מא"ב, סה"מ מ"ע ק"ו, סמ"ג עשין רמ"ב, סמ"ק סי' רצ"ג, יו"ד סי' קפ"ג.

קפב) {זבה גדולה וקטנה}אשה שראתה דם במשך הי"א יום שבין נדה לנדה לאחר שבעה של נדתה (עיין מצוה קודמת) הרי זו זבה.1 ואם תראה יום אחד הרי היא שומרת יום כנגד יום וזו נקרא זבה קטנה, ואם ראתה ג' ימים רצופים זה אחר זה היא זבה גדולה,2 ואחר הי"א היא נדה וחוזרת חלילה נדתה (עיין מצוה קודמת), הרי זו צריכה ליזהר במנין זה, כדי שתדע בזמן ראיתה אם נדה או זבה ראתה.3 זבה קטנה טובלת ממחרת יום ראיתה אחר הנץ החמה, ומשמרת כל היום בטהרה ובערב טהורה היא לכל.4 זבה גדולה צריכה לשמור ז' ימים נקיים, ואם ראתה אפילו ביום השביעי סמוך לשקיעת החמה סותרת הכל, וסופרת ז' נקיים אחרים, וטובלת בליל ח'.5 ראתה ביום עשירי לנדתה, ובאחד עשר ובשנים עשר הרי זו יוצאה מזבה קטנה לנדה, שיום י"ב כבר הוא מימי הנדה, כפי הכלל שאין בין נדה לנדה אלא י"א יום.6 שאר דיני טומאה מזבה קטנה או גדולה שוין הם לענין טומאה עין לעיל (מצוה קע"ח). {טומאתה}הזב והזבה משכבן ורוקן ומימי רגליהן וזובו של זב, כל אחד מאלו אב הטומאה.7 ואם מתו מטמאים משכב ומרכב לאחר מיתתן, כשהיו כשהן חיין עד שימוק הבשר, וטומאה זו מדבריהם גזירה שמא יתעלף אחד מאלו וידמו שמת והוא עדיין לא מת, והוה אב הטומאה מדברי סופרים, נכרי שמת אינו עושה משכב, שהרי כשהוא חי אינו מטמא אלא מדרבנן.8 {שאר פרטים}פלטה ש"ז בשבעה נקיים, סותרת יום אחד.9 זבה גדולה צריכה קרבן וזבה קטנה לא צריכה קרבן.10 ובנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבת עליו ז' נקיים,11 עיין לעיל מצוה (קפא). ונוהג קצת ענינים בזמן הזה, כגון מה שנוגע לאישות, ולענין טהרה בזמן הבית שיבנה במהרה בימינו.