צוה הקב"ה להיות הנדה טמאה ומטמא, שנאמר (ויקרא ט"ו י"ט) ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנוגע בה יטמא עד הערב. משרשי המצוה מה שגלה בזה הכתוב דותה תטמא כי הוא חולי לה, וזה לך האות כי בזמן וסתה ראשה ואבריה כבדים. ויש בו ארס, והמופת על זה שאם תתנהו לדם נדה לחתול לאכול ממנו תתנונה ותמות, ואם תביט במראה חדש מעכירין אותו, והוה כעין חולי המתדבקת. ולכן נקרא נדה שבני אדם מנדין מאתה. ובקרא כתיב שלא נשקה רחל לאביה מפני שדרך נשים לה. ואם תשמש באותו זמן הבנים לוקים בצרעת ובכל מיני חולאים, והנשמה שתבוא אז הוא מן כחות הטומאה והם העזי פנים שבדור, השם יצילנו.

נדה מ"א מ"ג נ"א נ"ו כלים פ"א, ר"מ פ"א ממשכב ומושב ופ"ט מא"ב, סה"מ מ"ע צ"ט, סמ"ג עשין רמ"א, סמ"ק רצ"ג, יו"ד קפ"ג.

קפא) {דיני נדה דאורייתא}אשה בין בתולה ובין נשואה בין גדולה ובין קטנה שהרגישה וראתה דם יוצא ממקור אותו מקום נקראת נדה.1 ואם ראתה בלא הרגשה הרי זה בחזקת שבא בהרגשה.2 ואם ראתה אחר טהרתה עוד הפעם דם, אם עברו כבר אחד עשר יום לאחר שבעה מראיה ראשונה (היינו ס"ה י"ח יום מראייתה ראשונה) הרי זה נדה שניה, וכן לעולם, ואם ראתה בתוך י"א יום אחר שיכלו שבעה ימים מראיה ראשונה הרי היא זבה.3 ומן התורה חמשת מראות דמים טמאין.4 סדר טהרתה מן התורה ממתנת ז' ימים מיום ראיתה, ואם פסקה מלראות אפילו בסוף ז' יורדת וטובלת והיא טהורה.5 {חומרות דרבנן}ומד"ס מה שבנות ישראל החמירו על עצמן בכל העולם שכל הרואה כתם על בשרה, אפילו טיפת דם כחרדל, או בבגדה דוקא יותר מגריס, במקום שיוכל לבא ממקור, לעולם היא טמאה כאלו מצאה דם מבפנים,6 וצריכה להמתין לעולם חמשה ימים מראיתה,7 ופוסקת בטהרה ולובשת בגדים לבנים נקיים מכתמים קודם שיהיה לילה, וסופרת ז' ימים נקיים דוקא.8 כל ז' ימים בודקת עצמה בבגד פשתן לבן ונקי או מוך לבן ונקי, ומכניסה באותה מקום בעומק לחורין וסדקין עד מקום שהשמש דש וידה מגעת.9 זמן הבדיקה בעת המנחה, מכנסת שם ומניחו כך כל בה"ש ובשחרית כשעומדת משנתה, ואחר כך מוציאה לראות אם אין בו שום אדמומית, וטובלת בליל שמיני במקוה כשרה וטהורה היא לבעלה.10 שכחה ולא בדקה עצמה רק יום שפוסקת בו לערב ולמחרת שהוא יום ראשון לספירתה, וביום השביעי גם כן בדקה עצמה שחרית וערבית, מותרת לטבול בליל שמיני וטהורה.11 {פנויה}ואין חילוק באיסור נדה בין בתולה ופנויה בין אשת איש ובעולה, אלא כל זמן שראתה דם הרי היא בנדתה עד שלא תטהר.12 וכן אסור לקרוב אל הנדה בשאר קרבות כגון חבוק ונשוק וגיפוף וכיוצא בזה.13 {טומאתה}נדה אב הטומאה ומטמאה במגע ובמשא ובמשכב ומושב כזב,14 ומוסיף עליו שמטמא את בועלה ז' ימים.15 דם הנדה מטמא לח ויבש.16 {ביטול פו"ר}ודע דראיתי לכק"ז מרן ר' בן ציון בלום הי"ד גאבד"ק אויפאלא שהקשה אהא דבנות ישראל החמירו על עצמן והא מבטלים עי"ז מפריה ורביה. ותי' דאשה אינה מצווה ולכן אמר בנות ישראל החמירו על עצמן. (ועיין בשו"ת בית שערים יו"ד סי' רמ"א מה שתי' בזה) ולענ"ד נראה דכיון דמדינא מותר לישא כמה נשים ליכא בזה משום ביטול דהרי בידו לישא אחרת ואחר החרם שנתקבל בינינו בני אשכנז נמי לא חיישינן כיון דכבר קבלו, איברא דהרי ראינו דלא חייש לזה רבינו גרשום מאוה"ג ואסר לישא שתי נשים. {כללים}נוהג בכל מקום ובכל זמן והעובר ובא עליה בשוגג חייב קרבן ובמזיד חייב כרת, (ועיין לעיל מצוה קסו). ומדברי סופרים שגזרו על כותית משום נשג"ז. קפב