צוה הקב"ה להיות שכבת זרע טמא ומטמא, שנאמר (ויקרא ט"ו ט"ז) ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב. משרשי המצוה משארז"ל דהמוציא ש"ז לבטלה כהורג נפש, שהרי יש בו חיות הגוף, וראוי היה להיות ממנו נוצר חיות הולד. ועל כן לא ניתן להוציא אלא לבת זוגו, ואז שורה על הטפה ההיא נשמה קדושה, אבל המוציא לבטלה כהורג נפש, ומתעטפים שם רוחות הטומאה ולכן מטמא. ואל תתמה שמטמא גם בביאה כשרה כי גזרת הכתוב ואולי משום לא פלוג. גם כי ענין זה ע"פ רוב לא יקרה רק מתוך מחשבות התאוה, ולפיכך כשיקרה לו כן ראוי לעמוד יום אחד בטומאתו כדי שתתנקה מחשבתו יפה ואחר כך יטהר.

שבת פ"ו כלים פ"א נדה כ"ב ל"ה מ"ג, ר"מ פ"ה מאבות הטומאה, סה"מ מ"ע ק"ה, סמ"ג עשין רמ"ז, יראים ד"ש.

קפ) {דיני טומאתו}אדם מישראל הרואה קרי בין באונס ובין ברצון כיון שהגיע לפי האמה נטמא, ושיעור הראיה כדי שיחתום פי האמה, ולטמא אחרים במגע שיעורו בכעדשה.1 זרע שאין האדם מרגיש בו לא בתחלה ולא בסוף אינו טמא.2 {קטן}שכבת זרע של קטן פחות מבן ט' י"א דאינו מטמא אחרים, אבל הוא עצמו טמא, וי"א דאינו מטמא כלום, עיין במג"א או"ח סי' תנ"ז3 וביראים סי' ד"ש דבע"ק איתקש לזב בראיה ראשונה, ותנן בפ' יוצא דופן4 תינוק בן יום אחד מטמא בזיבה.5 {פרטי דינים }המהרהר בלילה וראה ששימש בחלום ועמד ומצא בשרו חם, אע"פ שלא ראה ש"ז טמא מדברי סופרים.6 ש"ז אב הטומאה הוא, ומטמא אדם וכלים במגע אבל לא במשא, הנוגע בש"ז אינו מטמא בגדים שעליו.7 הבא על אשתו טהורה הוא והיא טמאין מגזירת הכתוב.8 אם לא גמר ביאתו ולא הוציא ש"ז מסופק במ"ל.9 היה הבועל פחות מבן ט' אינו מטמא,10 וכן אם היתה הנבלעת פחותה מבת ג' אינה טמאה.11 ש"ז מטמאה כשהוא לחה, ולא כשהוא יבשה.12 ונוהג בכל מקום ובכל זמן שנוהגין שאר דיני טומאה. {תקנת עזרא}ועזרא תיקן טבילה לכל בעל קרי לתפלה ולתורה כדי שיהיו נקיים וטהורים יותר במחשבתם ולא יהיו בני אדם מצויין עם נשותיהן כתרנגולים.13 ואמרו בגמ'14 דבטלוה לטבילת עזרא ואין אדם נמנע מלהתפלל וללמוד תורה ולהניח תפילין בשביל קרי אפילו לט' קבין בטלו,15 ויש חולקין16 לתפלה ובט"ק. ובעל נפש יחוש לעצמו ולטהר עצמו לקריו, וקדוש יאמר לו בין לתפלה ובין לתורה. והעיד לן הרמב"ם ז"ל בתשובה שמעולם לא בטל טבילה זו.