צוה הקב"ה להיות שכבת זרע טמא ומטמא, שנאמר (ויקרא ט"ו ט"ז) ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב. משרשי המצוה משארז"ל דהמוציא ש"ז לבטלה כהורג נפש, שהרי יש בו חיות הגוף, וראוי היה להיות ממנו נוצר חיות הולד. ועל כן לא ניתן להוציא אלא לבת זוגו, ואז שורה על הטפה ההיא נשמה קדושה, אבל המוציא לבטלה כהורג נפש, ומתעטפים שם רוחות הטומאה ולכן מטמא. ואל תתמה שמטמא גם בביאה כשרה כי גזרת הכתוב ואולי משום לא פלוג. גם כי ענין זה ע"פ רוב לא יקרה רק מתוך מחשבות התאוה, ולפיכך כשיקרה לו כן ראוי לעמוד יום אחד בטומאתו כדי שתתנקה מחשבתו יפה ואחר כך יטהר.

שבת פ"ו כלים פ"א נדה כ"ב ל"ה מ"ג, ר"מ פ"ה מאבות הטומאה, סה"מ מ"ע ק"ה, סמ"ג עשין רמ"ז, יראים ד"ש.

קעא) {המצוה}קיום המצוה. מצורע מוחלט על ידי כהן פורע ופורם1 (פי' מגדל שערו וקורע בגדיו כאבל).2 ואם לבש בגד קרוע אין צריך לחזור ולקרעו, דאין עליו מצות קריעה כבאבל רק שבגדיו יהיו קרועים.3 ואפילו כהן גדול מצורע קורע,4 אף שאינו קורע על המת.5 {מצורע מוסגר}מצורע מוסגר אינו פורע ופורם, ואם נטהר מתוך ההסגר פטור מתגלחת, ואין צריך להביא צפרים, הנטהר מתוך החלט חייב בתגלחת ובקרבנות, ולענין שאר ענינים טומאתם שוה.6 {טולמאת מצורע}מצורע הוא אב הטומאה, ומטמא אדם במגע ובמשא7 ובחיבורין (פי' שהיה מחובר לו כלי בשעה שנגע במצורע).8 ומטמא משכב ומושב אפילו תחת אבן מסמא, וכלים מטמא במגע, וכלי חרס באויר.9 מצורע מטמא בביאה לבית כל אשר בבית, עמד תחת האילן והטהור עובר נטמא הטהור, עבר המצורע והטהור עומד לא נטמא.10 ואינו מטמא אלא דרך ביאה, נכנס לאהל מאחוריו חוץ מחוטמו הבית טהור.11 נכנס לבית הכנסת עושין לו מחיצה גבוה י' טפחים, נכנס ראשון ויוצא אחרון.12 ומשונה טומאת אהל במצורע, מטומאת אהל במת, שבמת מטמא מיד, ובמצורע אם נכנס ברשות מטמא מיד ואם לא נכנס ברשות צריך שישהה כדי שיעור של הדלקת נר, ולקצת פוסקים ראשונים יש חלוק בין עומד ליושב, עיין פי"ג דנגעים מ"ז ובתוי"ט, וקרבן אהרן שם, וברא"ש פ"א מכלים מ"ד, ובתוס' יבמות דף ק"ג ע"ב,13 ובספרי שו"ת (ח"ג סי' רכ"ו). {שאר פרטים}מצורע אסור בשאילת שלום ולספר ולכבס, ומותר ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה,14 ומותר לקרות ולשנות ולדרוש ובעשיית מלאכה.15 אסור ליכנס בעיר המוקפת חומה מימות יהושע בן נון, ואם נכנס עובר בעשה, הנכנס לירושלים עובר גם בלאו.16 אשה אינה פורעת ואינה פורמת ולא עוטה על שפה, ויושבת חוץ לעיר ומודיעה לאחרים שהיא טמאה.17 ונוהג בכל מקום ובכל זמן שיש כהן מיוחס בדינים אלו.