צוה הקב"ה לעשות בנגעי בגדים כמשפט הכתוב בתורה, שנאמר (ויקרא י"ג מ"ז) והבגד כי יהיה בו נגע צרעת וגו'. משרשי המצוה כי האמת שהצרעת בבגדים ובבתים אינו ממנהגו של עולם אלא אות ופלא בישראל להזהירן מלשון הרע. והמספר לשון הרע משתנות קורות ביתו, והוא סימן לו לתשובה וחרטה. אם חזר בו יטהר ביתו, ואם עמד ברשעו יותץ. ומזהירין בו שנית, ומשתנין כלי העור שבביתו, אם חזר בו יטהרו ואם לאו ישרפו.ומזהירין בו פעם שלישית בגופו ומשתנה עורו ויצטרע, ומצטער עד שיבין ושב ורפא לו. ועד"ה כי כמו שמתהוה לאדם לבוש מהמצות הנקרא בדברי חז"ל חלוקא דרבנן, כן מתהוה לבוש הטומאה בעבירות. וכאשר יראה הצרעת בבגדו ידע כי סר מעליו ונתלבש בטומאה ומעשיו מפורסמים לכל, וישתדל לתקן את אשר עוות ויתרפא.

נגעים פי"א זבחים צ"ח, ר"מ פי"ב וי"ג מט"צ, סה"מ מ"ע ק"ב, סמ"ג עשין רל"ח.

קעב) {בגדים המיטמאין}אין מטמאין בנגעים אלא בגדי צמר ופשתים וכלי עור המעובדים בלבד.I {סימני טומאה}ג' סימני טומאה הן, ירקרק אדמדם ופשיון, פי' ירקרק הוא ירוק שבירוקים, אדמדם הוא אדום שבאדומים, ופשיון אם פשה הנגע, ושיעורו כגריס, ושתי המראות מצטרפין לכגריס.II שיעור גודל הבגד לכל הפחות ג' אצבעות על ג' אצבעות, פחות מזה אינו מטמא, בגדים לבנים מטמאים ולא צבעים.III סגר הכהן הבגד שבוע ופשה בו הנגע, מחליטו ושורפו, ואם לא פשה בסוף השבוע ועמד בעינו טעון כבוס במקום הנגע ומעט חוץ לנגע בז' סימנים המבוארים בדברי רז"ל ומסגירו שנית[ אם נשתנה מירקרק לאדמדם או להיפוך קורע מקום הנגע ושורפו ופוטר שאר הבגד, ומכבסו ומטבילו והיא טהור.IV ועיין ראב"ד פי"ב מט"צ ה"א. וכן אם כיהה למראה שלישית טהור.V {דיני הבגד}עמד במראה שהוסגר בו בתחלה ולא נשתנה מחליטו ואסור בהנאה, וישרוף את כל הבגד ואפרו מותר.VI בגדים מנוגעים משתלחין מחוץ לעיר אפילו אינה מוקפת חומה, וזה חומר בבגדים מאדם, דאדם אינו משתלח אלא ממוקפת חומה.VII בגד שקרע ממנו מקום הנגע, ותפר מטלית, וחזר הנגע כגריס על הבגד, מתיר את המטלית ומצילה ושורף שאר הבגד, חזר הנגע על המטלית שורף את הכל.VIII התופר מטליות שאין בכל אחת מהן שלש על שלש ועשה מהן בגד הרי זה מטמא בנגעים, שהתפור כארוג.IX ואם היה מטליות מהן צבועין ומהן לבנים, ונראה נגע בלבן שבו, מסגירין אותו, אם עמד שני שבועות נטמא כולו וישרף.X בגדי עכו"ם אין מטמאין בנגעים.XI ונוהג בשאר דברים כדיני נגעי אדם ובבגדי זכרים ונקבות.