הזהיר הקב"ה שלא לגלח שער הנתק, שנאמר (ויקרא י"ג ל"ג) ואת הנתק לא יגלח. משרשי המצוה להראות להאדם שלא יהא בועט ביסורין, אלא מקבלם באהבה ויסבול איזה צער ועונש שיענשהו הקב"ה, שהם שלוחי יוצר כל ית"ש לטובתו לעוררו ולהזכירו מחטאיו ולמרק עונותיו. ואל יחשוב להחכים להסתיר ענשו ולהעלימו מן הבריות למען לא יחשדוהו בחטא, אבל יבקש ויתחנן להא-ל שירפאהו מחץ מכתו ויתחרט על חטאתו. והוא סיפר לשון הרע בסתר ונפרעים ממנו בגלוי ויקבלו העולם ממנו תוכחה וימנע מעשות רע.

מסכת נגעים, ר"מ פרק ח' י' מהל' ט"צ, סה"מ ל"ת ש"ז, סמ"ג לאוין שס"ב.

קע) {תגלחות איסור וחיוב של נתק}מצורע שהיה לו שער הנתק וגלחם לוקה.1 אלא כך הוא עושה מגלח סביב הנתק, ומניח שתי שערות סמוך לו, כדי שיהא מכיר הפשיון אם יהיה, התגלחת כשרה בכל אדם ובכל דבר.2 ואינו חייב אלא כשיגלח בתער לרמב"ם, ולהראב"ד אפילו בתולש חייב.3 הסגירו ולא גלחו הרי זה מוסגר.4 {דיני נתק}נתק הוא נגע הראש או הזקן שנפלו השערות שבהן, ונשאר המקום פנוי הוא נקרא נתק, אשה או סריס שהעלו זקנם שעיר מיטמאו בנתק, שיעור הנתק ככגריס המרובע, נתק לא בעי מראה עמוק מן העור כנגע צרעת.5 ומטמאה בב' סימנים בשיער צהוב דק, ובפשיון, ויש בהן הסגר שני שבועות, אם לא פשה בראשונה יסגיר שנית.6 צמח בו ב' שערות שחורות, הרי זה סימן טהרה בין שצמחו באמצע הנתק, או בסופו,7 והיה ארכן כדי לכוף ראשון לעיקרן.8 נתק שפשה על כל הראש או על כל הזקן ולא נשאר שיער כלל הרי זה טהור.9 {שאר פרטים}הראש והזקן אין מעכבין זה את זה ואין מצטרפין זה עם זה ואין פושין מזה לזה, ומהפרק של לחי העליון עד פיקה של גרגרת, מותח חוט מאוזן לאוזן, מן החוט ולמעלה הוא מכלל הראש, ומן החוט ולמטה מכלל הזקן.10 תגלחת נזיר אינו דוחה לתגלחת הנתק. והרמב"ן לא חשב לאו זה וכתב שזה בכלל הלא תעשה של השמר בנגע הצרעת, וכן נראים דעת היראים ועוד איזה מוני המצות. ונוהג בכל מקום ובכל זמן במקום שיש שם כהן מיוחס וחכם לראות הנגעים.