צוה הקב"ה שעל המצורע לבא אל הכהן לשאול את פיו לטהרו או לטמאו, שנאמר (ויקרא י"ג ב') אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת וגו' ובא אל הכהן או אל אחד מבניו הכהנים. משרשי המצוה לקבוע בנפשנו כי השגחת הקב"ה פרטית על כל אחד מבני אדם, ועיניו פקוחות על כל דרכיהם וצעדיהם. ולא יקח הדבר כחולי הבא במקרה, אלא יתן לב כי החטא גרם אותו, וישיב אל לבו כי מחמת לשון הרע בא לו כן. וצוהו הבורא שיהיה מובדל ומופרש לבדו, עד שלא יתעסק בשיחת הרשעים, הליצנות ולשון הרע. התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדברה באחיה, אף שמסרה עצמה להצילו מן המים, ולא דברה בגנותו. קו"ח לבני אדם הרשעים הטפשים שמרבים לדבר גדולות ונפלאות, ולכן יביא אל הכהן שהוא עומד לכפרת החוטאים, ועם חברת המכפר אולי יהרהר בתשובה. ולכן לפעמים והסגירו שנית, שלא שם עדיין כל לבו לתשובה.

מס' נגעים שבועות ב', ר"מ ה' טומאת צרעת, סה"מ מ"ע ק"א, סמ"ג עשין רל"ד.

קסט) {מראות נגעים}ד' מראות צרעת הן בעור הבשר, ואלו הן, לובן נראה כשלג והוא הנקרא בהרת, ולובן דיהה מעט מזה נראה כצמר נקי של כבש בן יומן הנקרא שאת, דיהה מן השאת כסיד ההיכל הוא תולדות הבהרת ונקראת ספחת, לובן דיהה מסיד ההיכל ונראה כקרום הביצה והיא תולדת השאת ונקראת ג"כ ספחת, למדת שהמראה שהיא כסיד ההיכל נקראת ספחת הבהרת, וכקרום ביצה ספחת השאת.1 ד' מראות הללו כולן מצטרפין זה עם זה בין להקל בין להחמיר.2 ולעולם הוא בטומאתו עד שידהה למטה מכקרום ביצה.3 היה במראה הלובן מקצת אדמומית מעורבת בו, גם זה נגע צרעת הוא, ונקרא פתוך.4 אין המראות הללו מטמאין עד שידמו בראית העין שהם עמוקים מן העור, ולא שיהיו עמוקים ממש, אלא כעין מראה החמה שנראית עמוקה מהצל, דכתיב ומראה עמוק מעור בשרו.5 שיעורו כגריס הקלקי, שהוא שש שעורות על שש שעורות, היה ארכו אפילו אמה ואינו רחב שש, אין זה נגע צרעת.6 {שאר סימנים}ויש עוד ג' סימני טומאה. א) שתי שערות לבנות שצמחו בנגע גדולות שיהו ניטלות בזוג, ב) מחית בשר חי כעדשה באמצע הנגע, ג) פשיון, כלומר שפשה הנגע לחוץ בכל שהוא. מחית ושער לבן הם סימני טומאה לעולם, ופשיון אינו סימן טומאה אלא לאחר ההסגר שבעת ימים.7 פרחה צרעת בכולו טהור הוא.8 {ראית הנגע}כהן שאינו מכיר מראות ושמותיהן לא יראה את הנגעים, אבל ת"ח ישראל רואה ואומר לכהן ע"ה, ואפי' חרש שוטה וקטן, אמור טמא אמור טהור.9 כהן חלל פסול, סומא באחד מעיניו, ואפילו רק כהה מאור עיניו, אינו רואה את הנגעים.10 ואין רואים נגעים אלא ביום.11 ואין אדם רואה נגעי עצמו.12 וצ"ע אי ת"ח מצורע אומר לכהן חרש שוטה וקטן או ע"ה שיטמאו או יטהרו אי זה בכלל רואה נגעי עצמו, או להיפוך בכהן מצורע ות"ח רואה ואומר שיאמר על עצמו, וצ"ע.13 {שאר פרטים}עוד יש מין השחין והמכוה שהתחילו להרפאות ונעשה עליהם כקליפת השום, וזו היא צרבת השחין ומחית המכוה האמורה בתורה, ומטמאות בשער לבן או בפשיון, ואין בהם הסגר אלא שבוע אחד, נולדו בו סימני טומאה יחליטו, ואם לאו יפטרנו.14 מצורע בין מוסגר ובין מוחלט הוא אב הטומאה ומטמא אדם במגע ובמשא ובמשכב ומושב כזב, וכלים במגע, וכלי חרס באויר,15 ובביאתו לבית כל אשר בבית נעשה ראשון לטומאה, ומשתלח חוץ לעיר.16 אין בין מצורע מוחלט למוסגר אלא פריעה ופרימה ותגלחת וצפרים.17 נוהג בכל מקום ובכל זמן שיש בקיאים במראות נגעים בזכרים ונקבות.