הזהיר הקב"ה שלא יאכל טמא מן הקדשים עד שיטבול ויעריב שמשו, ואם צריך כפרה עד שיביא קרבן, שנאמר (ויקרא י"ב ד') בכל קודש לא תגע ואל המקדש לא תבא. משרשי המצוה כיון שהקרבנות רוחניים קדושים לריח ניחוח לה', אין ראוי לטמא לאכול מן הקדש. אלא הקדוש יאכלוהו בקדושה ובטהרה, אף על פי שאין קשר להן, ורחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב, שהשכל מחייב שאין היזק לרוחני מהגופניים, מכל מקום יש ישכיל ויבין שהמאכל יורד למטה והראש ניזון מההבל העולה למעלה, וכיון שהוא טמא לא יאכל הקדש. גם כי הטמא אסור ליכנס למקום קדושה, ומחוץ למחנה מושבו, וכ"ש שלא לאכול קדשים עצמם. אף כי באמת אין הקדושה והטומאה יכולין להיות יחד, והקדושה חלף הלך לו ממקום הטומאה.

מכות י"ד זבחים ל"ב ק' נדה נ' פרה פי"א, ר"מ פי"ח מפסולי המוקדשין, סה"מ ל"ת קכ"ט, סמ"ג לאוין של"ט, יראים שצ"ב.

קסז) {האיסור}טמא שאכל כזית מבשר קדשים בין קודש טהור בין קודש טמא, קודם שטבל והעריב שמשו, במזיד חייב כרת ובהתראה מלקות, בשוגג קרבן עולה יורד.I אם צריך קרבן לכפרה אסור לאכול קודם שהביא כפרתו.II והטומאה שחייבין עליה הוא שנטמא בטומאה שחייבין עליה כרת על ביאת מקדש.III קודש שיש לו מתירין אינו חייב על אכילתו עד לאחר שיקריבו אותם, לכן אם אכל קודם זריקת דמים אינו לוקה, וכל שאין לו מתירין כיון שקדש בכלי חייבין עליו משום טומאה.IV אכל אימורין או פסח שלא נצלה, ולחמי תודה שלא הורמו חלתו, חייב משום טומאת הגוף.V אכל קודש אחר שטבל ולא העריב שמשו או העריב שמשו ולא הביא כפרתו לוקה ואינו חייב כרת, ובשוגג פטור מקרבן.VI {קדשים שאינם ראוים}אכל קודש טמא בטומאת הגוף חייב ב' מלקיות, א' על טומאת בשר, ואחת על טומאת הגוף.VII אכל מן הגידים ועצמות והקרניים והטלפים אינו חייב כרת.VIII אכל עצים ולבונה וקטורת להראב"דIX חייב כרת. קדשים שבאו בטומאה, כגון קרבנות צבור שדוחים טומאה, שהיו רוב הקהל טמאים או הכהנים טמאים, הבשר אינו נאכל,X והאוכלו חייב חוץ מפסח הבא בטומאה שהבשר נאכל לטמאי מתים.XI היה טמא בטומאה מדבריהם אינו לוקה, ואין צריך לומר שאינו חייב כרת, ומכין אותו מכת מרדות.XII אכל מבשר חטאות הנשרפות לאחר זריקה לוקה.XIII ונוהג בזמן הבית בזכרים ונקבות.