הזהיר הקב"ה שלא לאכול שרץ הארץ, שנאמר (ויקרא י"א מ"א) וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל. משרשי המצוה מ"ש באיסור המאכלות, ואמרו בפסיקתא ונטמתם בם חסר א', מלמד שהטומאה מטמטמת הדעת, ומרבה פשפשות באדם (פי' חקירות, שמפשפשין במעשיו), והקדושה והטהרה משרה באדם רוח הקדש, ומקרא מלא הוא אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן. טימא אדם עצמו מעט מטמאין אותו הרבה. שכל זמן שפוסק אדם עצמו מן הטהרה חלה עליו הטומאה מיד, וכשפוסק מעליו עול הטומאה מיד הטהרה מצאה מקום פנוי ושוכנת בקרבו. והטומאה הקלה הכנה להמשיך הטומאה החזקה. וקדוש ה' הרדב"ז ז"ל כתב כי כל אלו המינים מולידים טבע רע וחולאים משונים אשר לא יוכלו הטבעיים להשיגם ולעמוד על אמתתם. ובאמת נבער כל אדם מדעת האומר שאריסט"ו וחבריו השיגו טבעי הבעלי חיים ותועלתם, כי לא השיגו כטיפה מן הים, ורוב דבריהם השערות ובלתי צודקות על הרוב, ע"ש.

חולין ס"ז מעילה ט"ז, ר"מ פ"ב ממ"א, סה"מ ל"ת קע"ו, סמ"ג לאוין קל"א, סמ"ק סי' ר"י, יראים קל"ד, יו"ד סי' פ"ד.

קסב) {גדר האיסור}האוכל כזית מן השרץ, הן שתלש מן החי והן לאחר מיתה והן אברים, במזיד ובהתראה לוקה.1 אכל בריה שלמה אפילו אין בה כזית לוקה.2 דם שרצים מצטרף לבשרו.3 {שיעורו}ובשמונה שרצים שיעורן בכעדשה במיתתן, ובחייהן בכזית. וכל השרצים מצטרפין לכזית, והשמונה שרצים לכעדשה.4 ושרץ הארץ הם כגון נחשים ועקרבים חפושית נדל תולעים וכיוצא בהם הנבראים מזכר ונקבה.5 ונחלקו הפוסקים באבר שלם משרץ שהוא פחות מכזית, דעת רש"י ותוס'6 דבשמונה שרצים חייב באבר שלם אפילו פחות מכעדשה, ובשאר שרצים אפילו באבר שלם אינו חייב אלא בכזית, ודעת הרמב"ם7 דבח' שרצים באבמה"ח בעינן כזית ומן המת בכעדשה (ועיין מנ"ח ודר"ת יו"ד סימן פ"ד). {שאר מינים שבכלל האיסור}אפרוחים שלא נפתחו עיניהם אסורים מדרבנן.8 עופות הגדלים מן האילנות ודבוקין באילן בחרטום שלהם, ר"י ורבינו יחיאל היו אוסרים משום שרץ.9 {דיני צירוף}אכל פחות מכעדשה והקיאה, וחזר ואכל מצטרף לכעדשה.10 ומצטרף בכדי אכילת פרס ככל מאכל אדם, נגע בפחות מכעדשה וחזר ונגע בפחות מכעדשה אפילו מיניה וביה אינה מצטרפת.11 ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.