צוה הקב"ה לדון בדיני טומאת אוכלין ומשקין ובהכשרן, שנאמר (ויקרא י"א ל"ד) מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה. משרשי המצוה כי טהרת הגוף מביא לידי טהרת הנפש, שהוא מביא לידי קדושה. וכ"ש המאכלים אשר ניזון מהם הנפש והאברים צריכים להיות טהורים ונקיים מכל טומאה ומכל מיאוס. וכתב הרמב"ן ז"ל וטעם ההכשר בעבור כי לכלוך השרץ והמטמאים ידבק במאכלים בלחות, ולא כן ביבשים, ועשתה התורה הרחקה יתירה לטמא המוכשרים במים וניגבו שלא ניתן דברינו לשיעורין. ואל תתמה שהמים שהם מקור הטהרה הם הסיבה להיות מכשירין לקבל טומאה, שכך הוא הטבעיות שכל דבר אינו מתפעל אלא מהפיכו ולא ממה שהוא מינו, כדרך שהיצה"ר מתגבר בישראל יותר מבאומות ובת"ח יותר מכולם, לפי שכולם הפכים לו. וכן סמוך לעלות השחר החשך מתגבר היפוך השחר והאור, לפיכך כשיבא מים על אוכל וזרע, הטומאה שהוא היפך הטהרה רוצה לנצח הטהרה ומתגבר עליה ועושה רושם, מלבד הטעם הכמוס ליודעי חן.

חולין קכ"א עוקצין פ"ג, ר"מ פ"א מהט"א, סה"מ מ"ע צ"ח, סמ"ג עשין רמ"ו.

קס) {דיני הכשר}כל אוכל שנפלו עליו אחד משבעה משקים לרצונו נכשר לקבל טומאה אם נגעה בו.1 נפלו המים באונס אינן מכשירין, ואם נהנה לאחר נפילתן מכשירין.2 הז' משקים הם יין, דבש, שמן, חלב, טל, דם, מים.3 אוכל שאינו מיוחד למאכל אדם אינו מקבל טומאה, ויש אוכלין שאם חשב עליהם מקבלין טומאה אע"פ שאינן מיוחדים למאכל אדם.4 {תנאי קבלת טומאת אוכלין}אוכל מחובר לקרקע אפילו בשורש קטן שיכול לחיות בו אינו מקבל טומאה.5 שיעור לקבל טומאה בכ"ש, ולטמא אחרים בכביצה.6 המשקין מטמאין ומתטמאין בכ"ש.7 אוכל או משקה שנפסדו עד שאינו ראוי לאכילת אדם אינו מקבל טומאה,8 ובאוכל לאחר שקבל טומאה כשנפסד מאכילת כלב טהור.9 משקה אינה יוצא מידי טומאה לעולם.10 אוכלין ומשקין אין להם טהרה במקוה חוץ ממים שאם השיקן או הטבילן במקוה נטהרו,11 ועי' מש"כ בספרי שו"ת (ח"ב סי' ו'). אוכלים האסורים בהנאה כגון ערלה וכלאי כרם וכיוצא בהן מקבלין טומאה ול"א בהו כתותי מכתת שיעורי,12 עיין ספרי שו"ת ח"ג (קנט-קס). בעלי חיים אינם מקבלין טומאה עד שימותו, דגים שנולדו בהם סימני טרפה והם חיים עדיין ספק אי מקבלין טומאה.13 {שאר פרטים}ידות האוכלין וקליפות הפרי מטמאין ומתטמאין ומצטרפין לכשיעור.14 ויש יד להכשר, שאם הוכשרו הידות הוכשרו הפירות.15 אוכל שנגע באב הטומאה נעשה ראשון, נגעה בראשון נעשה שני,16 ובתרומה יש שלישי ובקדש רביעי.17 ואין האוכל נעשה אב הטומאה לעולם.18 ומה"ת אין אוכל מטמא אוכל ואין משקה מטמא משקה רק מדרבנן.19 וישנם עוד דיני טומאת כלים ואין כאן מקום להאריך. ונוהג בכ"מ ובכ"ז ובזו"נ. ובעונ"ה עכשיו כלנו טמאין ובטלה אצלנו דיני הטומאות. הרמב"ן אינו חושב מצוה זו ג"כ כמצוה קנ"ט ע"ש.