צוה הקב"ה להיות שמנה שרצים טמאים ומטמאין, שנאמר (ויקרא י"א כ"ט) וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ החלד, והעכבר, והצב, והאנקה, והכח, והלטאה, והחומט, והתנשמת. משרשי המצוה כי מעיינות השכל, שהוא הנפש הקיימת, מתקלקלין בענין הטומאה, ולפי שאלו השמונה שרצים קשורים ואחוזים בכחות הטומאה שיניקתם משם, וכשם שמטמאין למעלה כך מטמאין למטה, שהתחתון קשור בעליון. ולהכי הנוגע בהם במותם משך עליו אותו הטומאה, ומחליאים הנשמה לגודל דקות טוהר הנשמה וחוזק הטומאה, וקרא קורא וזה לכם הטמא בשרץ, כלומר שהטומאה לכם הוא (רמ"ה). ועד"ה בשמות השרצים ח' שרצים כחות של סמא"ל, שהוא סוד אמרם מלאך המות בשמונה. והם החולד שמחליד גופו של אדם, והעכבר והצב שאדם מפחד כעכבר כשרואהו נצב כנגדו, והאנקה שמרבה נאקה וצעקה לאדם, והכח שנוטל כחו של אדם, והלטאה שסובב להביא לוטין (קללות) על האדם, והחומט בתרגום הכריע אחמיט, פירוש שמכריע לבני אדם ומפילן, וכן ועלטאה תרגום ירושלמי וחומטא הוה, פירוש שהביא חושך לעולם, והתנשמת שמביא מיתה ושמתא לעולם. אם אתם עושים רצונו של מקום, הוא ושמנה כחותיו יהיה לכם בעזרכם (שפתי כהן).

חולין ק"ב, ר"מ פ"ד משאר אבות הטומאה, סה"מ מ"ע צ"ז, סמ"ג עשין רמ"ח.

קנט) {גדר טומאתם}שמונה שרצים האמורים בתורה הם אב הטומאה, ואדם מישראל הנוגע בהם במותם נטמא.1 ואסור ליכנס במקדש,2 ולאכול בקדשים ותרומות3 עד שיטבול ויעריב שמש ויטהר לאכול בתרומה וקדשים, ולמעשר עד שיטבול. הותזו ראשיהם אף על פי שעדיין מעורה בגוף העור והשרץ מפרכסת טמא.4 והוא הדין שאר אברים שאם נטלו דהוי כמתה מחיים הכי נמי כאן טמאין.5 שאר כל השרצים אינן מטמאין כלל לא בחייהם ולא במותם.6 השרצים אינם מטמאין במשא בלי מגע, ואין מטמאין הבגדים בשעה שנוגע בהם, שיעור טומאתם בכעדשה כתחילת ברייתן, וכל השרצים מצטרפין לכעדשה.7 {שאר חלקיהם לבד הבשר}דם השרץ מטמא כבשרו בכעדשה ומצטרף.8 החולדה והעכבר והצב והתנשמת עורותיהן טהורין, והענקה וכח והלטאה וחומט עורותיהן כבשרן.9 שרץ שחציו בשר וחציו אדמה הנוגע בבשר טמא ובאדמה טהור, ועיין (ר"מ).10 בשר משרץ שנתייבש עד שלא יוכל לחזור ללחותו בשריית מעת לעת במים פושרין טהור, וכן אם נפסל מאכילת כלב טהור, יבש כולו ושלדו קיים, וכן שרץ שנשרף ושלדו קיים טמא.11 {המתטמאין מהם}כלים הנוגעין בשרצים נעשין ראשון לטומאה.12 וכלי חרס מתטמאין מאוירן ולא מגבן.13 נגע אדם בשרץ ובשעת חיבורו נגעו בו כלים ואוכלין הכלים אין מתטמאין, דאדם וכלים אין מקבלין טומאה מראשון לטומאה, והאוכלין נעשין שני לטומאה.14 {שאר אבות הטומאה}נבלה מבהמות וחיות בין טמאות בין טהורות מטמא במגע ובמשא.15 שכבת זרע מטמא במגע.16 טומאת מת חמור מכולם שמטמא במגע ובמשא ובאהל.17 ע"ז מטמא כשרץ מדברי סופרים.18 {כללים}ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות שכל הנוגע בשרץ נקרא טמא, ולא עלה מהטומאה עד שלא טבל במים כדינו. ומ"מ כיון דאין לנו בעונ"ה ביהמ"ק ולא טהרות אין לנו למנותה בחשבון הנוהג בזמן הזה. והרמב"ן ז"ל לא חשב כל דיני הטומאות בכלל המצות עיין (בסה"מ).