משרשי המצוה כמו שהמנות מחולקים כך המזבחות, כי באה הצוואה לעשות בדרך קבע לעולם ולא נוסף ולא נגרע, כי התוספת והגרעון במכוון בשלמות קלקול הוא, וכל מצות ה' שלימות ותמימות, ולכן אין לשנות. ויש למקובלים בכל אחת טעמים נפלאים וסודות עמוקים. וע"ד הפשט הוא ע"ד שכתבנו להגדיל הבית ולכבדו ולרוממו בעיני הרואים, כי כן דרך בני איש העשירים המכובדים שיש להם שלחנות אחד לארוחת ערב ובקר, ואחד לסעודת היום עם מרעים, ואין מן הראוי לשנות מזה לזה, סעודת היום לערב ובקר. ואמרו רז"ל בזמן המקדש אדם מביא קרבן ומזבח מכפר, ועכשיו שלחנו של אדם מכפר. וכל ענין הגדלה במקדש כדי שיכנס האדם בלבו כשיראהו מורה וענוה.

בגמ' כריתות, ר"מ פ"ב מכלי המקדש, סה"מ ל"ת פ"ב, סמ"ג לאוין רצ"ט.

קד) {במה שימש מזבח הזהב}מזבח הזהב משמש להקטיר קטורת עליו בכל יום ערב ובוקר,1 ולמתן דמים עליו ביום הכפורים מפר שעיר שנכנס דמו לפני ולפנים,2 ומתן דמים של פר כהן משיח, ופר העלם דבר של צבור, ושעירי ע"ז.3 {סדר קטרת ביוה"כ}ולפנים מן הפרוכת לא היו מעלים הקטורת רק פעם אחת בשנה הכהן גדול ביום הכפורים, שנכנס בקטורת ששחקן יפה יפה כדי שתהא דקה מן הדקה, ולקח ממנו מלא חפניו ונתנו בכף, וכל כהן גדול מלא חפניו שלו היה נוטל, ונכנס בין שני בדי הארון, ובבית שני על אבן שתיה, נותן כף הגחלים ועליה הקטורת עד שנתמלא הבית כולה עשן, ומתפלל תפלה קצרה ויוצא.4 {האיסור}ואם עבר והעלה שם קטורת נדבה עבר על לאו זה.5 ונוהג בבית המקדש בזכרי כהונה.