משרשי המצוה ידוע כי ענין הריח הטוב הוא דבר שנפש אדם נהנית בו ומתאוה אליו, ומושך הלב הרבה. וריח הקטורת היה הריח הטוב מה שאפשר לעשות ע"י אדם עד שארז"ל שהיו מריחים בו מיריחו עד ירושלים. והריח הטוב הרוחני הזה משבר התאות הגשמיות באדם. (ובזוהר) כתיב קטורת כל מאן דארח ביה בהאי עשין דקטורת איעבר מיניה זוהמא וטינופא דיצר הרע, ולא הוי ליה אלא לב אחד לאביו שבשמים, וכמו דציץ היה קאים על ניסא כן הקטורת, דלית לך דאתבר סטרא אחרא כמו הקטורת. ועד"ה כי הקטורת הוא לשון התקשרות (מלשון קטרא בלשון תרגום קשר), ומתוך הקטורת בא השפע מלמעלה למדת מלכות, ומשם על המקטיר, ולכן מתעשרת ואין לך קרבן חביב להקב"ה כקטורת.

כריתות דף ו' מנחות מ"ט, ר"מ פ"ג מתמידין ופ"ב מכלי המקדש, סה"מ מ"ע כ"ח, סמ"ג עשין קס"ז.

קג) {עשיית הקטרת}אחד עשר סמני הקטורת הן, ד' מפורשים בתורה, וז' מדברי קבלה.1 וזה מעשהו, לוקחין צרי וצפורן חלבנה ולבונה, משקל שבעים מנה מכל אחד ואחד, מור וקציעה שבלת נרד וכרכום משקל ששה עשר מנה מכל אחד, קושט משקל י"ב מנה, קנמון משקל ט' מנה, קילופה משקל שלשה מנה, סך הכל שלש מאות וששים ושמנה מנה, שוחקן הדק היטב, ומוסיפין רובע הקב מלח סדומית, וכפת הירדן ומעלה עשן כל שהוא, ומקטיר מנה אחת בכל יום, מחציתה בבקר ומחציתה בין הערבים, והם שס"ה מנה כנגד ימות החמה, ושלשה מנין יתרין שהיו היה כהן גדול מכניס מלא חפניו ביום הכפורים.2 מנין משקלן של סמנים לא מצינו בקרא, וכתב היראים דהם הלל"מ ואסמכוה אקרא, שלחיך בפרדס רמונים שלחיך בגימ' הכי הוה. ודעת רש"י3 והרמב"ן4 דלא קפיד קרא רק אד' סממנים, ויקחו עמהם עוד סמים טובים כמעשה הרוקחים ואין קפידא בדבר, ושאר ראשונים חולקים. מצותה לפטם לכל השנה, פטמה במתכנתה אפילו פרס בשחרית ופרס בין הערבים כשיעור הקטורת פעם אחת כשרה להר"מ,5 ולרש"י6 אינו כשר עד שיעור שני הקטרות.7 {הקטרתו}הקטרתו מצוה בכל כהן, אלא שלא הניחו כהן מעולם להקטיר פעמים מפני שמעשרת.8 עברו ולא הקטירו בשחרית יקטירו בין הערבים, להרמב"ם9 רק פרס, ולהחינוך כל המנה. קיום המצוה הוא כך, כהן נוטל כלי מלא קטורת גדוש, ובזך שמו,10 אחר תמיד של בין הערביים קודם הטבת נרות כלן, ואחר הטבת ה' פתילות,11 ופורשין כל העם מן ההיכל ומבין האולם למזבח,12 ומשליך הקטורת על הגחלים אשר על המזבח ומשתחוה ויוצא.13 ונוהג בזמן הבית בזכרי כהונה.