משרשי המצוה כי רצה השי"ת שיהנו משרתיו מפת בגו, ויהיה כפרת הבעלים תלוי באכילתם, ומפני זה יכבדו משרתי ה' ויתנו להם המתנות והמעשרות, כמו שגם נתחי הקרבן היו מתחלקים לכל אחד ואחד מנתו. ומהנהגת הכבוד אל הקרבן שהכפרה תלויה בו להיותו נאכל להמשרתים בעצמם, ולא שיתנוהו לעבדיהם או ימכרוהו לכל קונה, או שיתנוהו לכלב. וכן מן הכבוד הוא שיאכל במקום קדוש, ושלא יהיה זמן אכילתו הרבה כדי שלא יסריח ויהא הנפש קצה בקדשי ה'. וכל זה מראה ענין גדולה וחשיבות, והכל על היסוד הקבוע כי בהנהגת הכבוד והגדולה לקדושת ה' יניח בלבינו יראתו, ותגביר כח השכל עד שנזדכך עצמינו לעבודת ה'. ויש מכאן רמז לסעודת ברית מילה שהאב מתכפר ע"י האוכלים ממנה.

פסחים נ"ט זבחים נ"ה, ר"מ פ"י ממעח"ק, סה"מ מ"ע פ"ט, סמ"ג עשין קפ"ד, רמב"ן שורש י"ב, יראים שצ"ה.

קב) {מצות אכילת קדשים}אכילת החטאת והאשם והשלמי ציבור מצות עשה.1 אכילת קדשים קלים אי הוי בכלל המצוה, הארכתי בס"ד בספרי (שו"ת ח"ג סי' רי"ז), ופלא על הצל"ח ביצה י"ט שנסתפק אי יש מ"ע באכילת קדשים קלים, ולעת עיונו נעלמו מיניה דברי הרמב"ם בסה"מ מצ' פ"ט שכתב דנגרר בתר המצוה, ע"ש. גם הצל"ח ברכות דף ב' פשיטא ליה דאכילת תרומה הוה מ"ע, ועיין יראים מצוה שצ"ה, ותוס' וראש נדרים דף ד' דגם קק"ל הוה מ"ע, וגם רש"י פסחים נ"ט, ורמב"ם בפיה"מ פי"ח מאהלות כתבו מפורש דאכילת קק"ל הוה מ"ע, וצע"ג. נשים שאכלו קק"ל נכללים במצ' זו, עי' סה"מ להרמב"ם מצ' הנ"ל, והמנ"ח מסתפק בזה ואישתמיטתיה דברי הסה"מ הנ"ל. ומצוה זו כוללת כהנים ועבדים וישראלים, כל אחד אם אוכל חלקו מקיים המצוה.2 {חלוקת קדשים}כהן הראוי לעבודה חולק ואוכל, הי' טמא בשעת הקרבה אפילו טיהר עצמו לערב אינו חולק.3 אין חולקין מנחה כנגד מנחה, מנחת מאפה כנגד מנחת סלת, ואפילו מחבת כנגד מחבת, או סלת כנגד סלת, או עוף כנגד עוף, ולא חטאת כנגד חטאת, אלא חולקין כל חלק וחלק בשוה.4 קטן אינו חולק אע"פ שמותר להאכילו, וכן אשה ואנדרוגינוס, שנאמר איש, אבל בעל מום חולק.5 {מקום אכילתן}קדשי קדשים נאכלין בעזרה,6 קדשים קלים בכל העיר (ירושלים),7 ותרומה בכל ארץ ישראל,8 ונוהג בזמן הבית.