משרשי המצוה לפי שהקריעה דבר של גנאי אצלינו וענין השחתה, ואף כי בפי הבגד, נתרחקנו מהדבר והזהרנו עליו בלאו כדי שילבשהו חלובשו באימה וביראה ובנחת בדרך כבוד. ועד"ה שישים הכהן עוד חומה חזקה לפיו סביב שלא יקרע, אחר שהוא המעתיר ומתפלל על עם קדשו לא יצא מפיו דבר מגונה, והקושר והתופר לא יעשה פירוד וקריעה, וקרעים תלביש נומת השכל. ואחר שהגוף לבוש הנפש והמעיל לבוש הגוף וקשורים זה בזה, ראוי שלבוש הנפש הנקרא הלוקא דרבנן לא יקרע.

מראה מקומות עיין מצוה ק'.

קא) {גדרי האיסור}הקורע כל בגדי כהונה דרך השחתה לוקה, מוסיף עליו מעיל כהן גדול שהקורעו אפילו שלא בדרך השחתה.1 הקורע על מנת לתקן בבגדי כהן הדיוט ודאי דאינו עובר, ובמעיל אפשר דעובר.2 בגדים שבלו ונפסלו לעבודה נראה דאינו עובר על לאו זה,3 ומבלאי מכנסי כהנים היו מפקיעין פתילות למנורה.4 הקורע אחר קורע צ"ע אי עובר כיון דכבר נפסלו, או דלמא השחתה איכא. {בניתז עליו דם חטאת}בגד שניתז עליו דם חטאת צריך כיבוס בעזרה.5 יצא לחוץ ונטמאה קורעין הבגד ומשיירן בו כדי מעופרת שיקרא בגד וטהור מן התורה, ומכניסו בעזרה ומכבסו.6 מעיל שניתז עליו ויצא לחוץ ונטמאה, מכניסו פחות פחות מג' על ג' ומכבסו.7 ובחידושי הקשתי מכאן אחידושי ר"ח הלוי8 דס"ל הנכנס לבית המקדש מאחוריו חוץ מחוטמו מלובש בכלים טמאים אפילו כולם בפנים אינו חייב דנגררים בתר גופו, ולגבי האדם לא נקרא ביאה כל זמן שחוטמו בחוץ, א"כ במעיל שנטמא ויצא מבחוץ ילבישנו כהן ויכנס דרך אחוריו ויכבסו המעיל, גם בגדי כהן הדיוט למה קורעין אותו, וצ"ע. ונוהג בזמן הבית קא