משרשי המצוה כי מחמלת השי"ת על האדם שנברא בצלמו ראוי שלא יהרג כי אם אחר הבירור גמור, ותורה ירדה אל סוף האמת, כי בדבר שהוא ספק וצריך בירור, הרבים יסכימו יותר אל האמת מהמיעוט. והוא כלל גדול בכל הדברים שאם יש חולקין בספרי התורה נלך בתר הרוב. ולפי שנצטוינו להדמות במעשינו למצות השי"ת ומדותיו שהוא רב חסד מטה כלפי חסד, עשה עם בנ"א לפנים משורת הדין, גם אנחנו נצטוינו שיהיה הזכות בנ"ד יותר על החיוב לבד, שהוא דבר שאין לו תשלומין, וגם כי מרובה מדת טובה ממדת פורעניות, ולכן לזכות בכ"ש, ולחייב אחרי רבים הניכרים.

סנהדרין דף ב' ל"ג, ר"מ פ"ח מה' סנהדרין, סה"מ ל"ת רפ"ב, סמ"ג לאוין קצ"ח, מצ"ד תקל"ד.

עו) {כיצד דנין דיני נפשות}אין דנין דיני נפשות אלא בסנהדרין של כ"ג ולא פחות,I אבל ביתר עד ע"א.II ובעי רוב מחייבין, ר"ל עכ"פ שניים יותר, היו י"ב מחייבין וי"א מזכין אינו נהרג,III ואפילו אותו האחד הוא המופלא שבסנהדרין. ופותחין לזכות תחלה.IV פתחו כולם לחובה אינו נהרג, דבעינן והצילו העדה וליכא.V המלמד זכות לא ילמד חובה במשך זמן משא ומתן, והמלמד חובה חוזר ומלמד זכות, ובגמר דין גם המלמד זכות יכול לחזור וללמד חובה.VI {רוב בדיני ממונות}דיני ממונות בשלשה דיינין ודנין ע"פ רוב, פותחין בין לזכות ובין לחובה, כלומר לזכות הנתבע או לחובתו.VII היו ב"ד של ג' אחד מהם בקי בתורה ובי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם, והשניים אינן בקיאין כלל ואמרו חייב, והבקי אומר פטור אין זו תורה תמימה, ואין הולכין בזה אחר הרוב שאין הכרעת הבורים מכרעת כנגד היודעים, אלא לעולם צריך שיהיו יודעים בתורה ובדיניה, ואע"פ שאינם שוים בחכמה נלך אחר הרוב.VIII ומכל מקום אם קבלום עליהם הבעלי דינין בדיני ממונות נלך אחר הרוב.IX נוהג בזמן שיש סנהדרין סמוכין. ודיני ממונות נוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים הראוים לדון ולא בנקבות.