משרשי המצוה כי הדיינים מעמידין העולם והישוב כדכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ, ואם נתן רשות לכל אחד לבזות ולקלל השופטים יהרס הדת ומשפט לארץ יפול, כי יהיו דבריו נבזים ואיש את רעהו חיים בלעו. ולפי שעל הרוב הדיין שנאוי על העם, דמוכיח להו במילי דשמיא, לכן הזהיר על קללתו נוסף על הלאו דמקלל כל ישראל. גם להסיר מעל הדיינים יראת הנדון וקללתו, כדי שיוציאו הדין לאמתו, והוציאו בלשון אלקים, כי כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה, ואלקים נצב בעדת א-ל, ואין כבודו של מלך לקלל שותפו.

שבועות ל"ה ל"ו סנהדרין נ"ו, ר"מ פ"ב מע"ז ופכ"ו מסנהדרין, סה"מ ל"ת שט"ו, סמ"ג לאוין ט"ז ר"ט, חו"מ סי' כ"ז תכ"ה, יראים פ"א, סמ"ק סי' קכ"ה.

סט) {הגדרת הקללה והחיובים}המקלל דיין בכל לשון, בעדים והתראה באחד משמות השי"ת כגון י-ה, או שדי, אלקים, א' ד', או בכינוי כגון רחום, חנון, או קנא, או בלשון הנקרא בלשונות עמים, לוקה משום ב' לאוין, משום מקלל ישראל, ודיין.1 ואם הוא נשיא לוקה ג', ואם היה אביו לוקה ד', ועשה דאת ה' אלקיך תירא שהרי הוציא שם שמים לבטלה ח"ו.2 ולהראב"ד3 אינו לוקה רק בקלל בשם המיוחד. ובחידושי הארכתי. {הפטורים}קלל בלא שם אינו לוקה, אבל אסור הוא.4 אמר אל יהי ברוך, אפילו אמר לד', פטור דלא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן.5 ולאו זה אינו אלא בדיינים סמוכין.6 המקלל מת פטור. וה"ה היוצא ליהרג7. דיין שהוא מקבל שוחד מצוה לקללו.8 המקלל רשע פטור.9 דיין סמוך ונפסל, כגון שנסמא עינו או שכח תלמודו, אינו בכלל לא תקלל.10 חזר בו תוך כדי דבור אינו לוקה, דתוך כדי דבור כדבור דמי חוץ ממגדף.11 ובאסיפת חכמים הקשה דהאיך לוקין עליו, דהא הוי התראת ספק דלמא יחזור תוך כדי דבור, ולפענ"ד קושיא לא קחזינא דהחוזר תוך כדי דבור הוי כאלו לא קלל כלל, אבל לא חזר בו כיון שקבל ההתראה ואמר אעפ"כ הוה כמו שלוקין אנדרים ושבועות ונזירות אע"ג דאיתנייהו בשאלה, ובחידושי הארכתי בס"ד. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות ובדיינין סמוכין.