משרשי המצוה כי הא-ל ב"ה חפץ בישוב עמו אשר בחר לבל יבלעו איש את רעהו מבלי שירגיש, ולאחר זמן ימצא את ביתו ריקם מכל. כי כן דרכו של הרבית, והוא לא ידע, ומפני כן נקרא נשך. וכל הנזקקים בדין עסק ביש כולם נתפשין בלא תשימון עליו נשך, ובהמנע מן המעשה הזה ערב וסופר ועדים, ימנעו בני אדם ממנה, והעוברים כולם כופרים בתחיית המתים וביציאת מצרים ובא-ל ישראל כמאמר ר' יוסי (ב"מ ע"א), והם מביאים עדים ולבלר וקולמוס ודיין וכותבין וחותמין פלוני זה כפר באלקי ישראל.

ב"מ ע"א ע"ב, ר"מ הל' מלוה פ"ד, סה"מ ל"ת רל"ז, סמ"ג לאוין קצ"ג, סמ"ק סי' ר"ס, יראים רע"ב, יו"ד סי' ק"ס.

סח) {החיובים הקשורים ברבית}המלוה לישראל מעות ברבית עובר בששה לאוין, ואלו הן משום לא תהיה לו כנושה, את כספך לא תתן לו בנשך, ובמרבית לא תתן אכלך, אל תקח מאתו נשך ותרבית, לא תשימון עליו נשך, לפני עור לא תתן מכשול.1 ולדעת קצת מרבותינו2 עובר נמי אלאו הבא מכלל עשה, לנכרי תשיך, מכלל דלאחיך לא תשיך. ואם היה גר עובר גם משום לא תלחצנו,3 ואם היו אלמנה ויתום עובר נמי משום לא תענון, דאין לך עינוי גדול מזה.4 הלוה עובר בשתים משום לא תשיך לאחיך ומשום לפני עור.5 והסמ"ק כתב דהלוה עובר בג' לאוין ועשה לא תשיך לאחיך, ולאחיך לא תשיך, ולפ"ע, ועשה דלנכרי תשיך, ע"ש. ערב ועדים עוברים משום לא תשימון, וכן הסופר, ואם לא היה רוצה להלוות בלי עדים עברו נמי על לפ"ע.6 וכל מיני סרסור או מסייע או שהורהו עובר משום לפ"ע, ומיירי שבלי הסרסור לא היו מתפשרים.7 {שטר שכתוב בו רבית}ועוברים משעת כתיבה.8 מלוה על פה נחלקו הפוסקים אי עוברים הערב והעדים,9 עיין כנה"ג חו"מ סי' ע"ב. אם נכתבו הרבית מפורש בשטר דעת המרדכי כיון דלא יבא לידי גוביינא (דב"ד לא יגבו שטר זה) אינו עובר, ודעת פוסקים10 דעובר משעת כתיבה. {שאר פרטי דינים}היתה רבית קצוצה מוציאין אותו מן המלוה ומחזירין ללוה.11 מת המלוה אין מוצאין מיד הבנים.12 רבית דרבנן דעת הרא"ש ב"מ ס"ח דאין הלוה עובר, ועיין חוו"ד יו"ד סי' ק"ס [ס"ק א'], ולדעת הרא"ש ה"ה דעדים אינן עוברים ברבית דרבנן אלא שחולק על דברי הרא"ש. גר תושב מותר ליקח ממנו רבית.13 ואין לוקין על לאו זה כיון שניתן להשבון14 והסמ"ג ועוד פוסקים ס"ל דלוקין, עיין במל"מ.15 ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.