משרשי המצוה כי העבירה הזאת היא אבי אבות הטומאה וגורם לכמה תקלות, כמ"ש רז"ל למה נקרא שמם כשפים שמכחישים פמליא של מעלה. שהקב"ה חפץ בישובו של עולם ושיתנהג הכל בדרך הטבע שהוטבע בו בתחילת הבריאה לטובת בנ"א, וצוה לכל אחד לפעול פעלו למינהו, ועל כל עשב מלמטה יש לו מזל ממונה מלמעלה ואומר לו גדל. והמכשף בתחבולותיו מערב הגבולים והמינין האסורין להתערב מצד היזק שבהן, ואותו התערובת עולה כ"כ שמבטל מפעולתו לפי שעה כח המזל הממונה על שני מינים. והמשל לזה המרכיב שני מינים יחדשו לברוא מין שלישי, נמצא שבטלה הרכבה כח שניהם, וכמה חללים הפילה, ולכן חייבה התורה מיתה עליה. ורמז מזה לכלאי זרעים, בהמה, ושעטנז. ורבינו מנחם הבבלי פי' מכחישים מלשון כחושי ודלות, כמו כחש מעשה זית, אחר שמנע פעולתו הטבעי ממנו נשאר כחש ודל בלא חיות.

סנהדרין ס"ז, ר"מ פי"ד מסנהדרין, סה"מ ל"ת ש"י, סמ"ג לאוין קצ"ח, יראים פ"ב, טויו"ד סי' קע"ט.

סב) {עונשו של ףמכשף}כל מי שעשה כישוף באיזה אופן שהוא בעדים במזיד ובהתראה, חייב סקילה.1 ושאלת אוב וידעוני בכלל מכשף הוא, עיין טוי"ד סי' קע"ט, ועיקר הלאו יתבאר במקומו.2 {החיוב על ב"ד}מצוה להמיתו בסקילה, אם אי אפשר להמיתו במיתה הראוי לו מצוה להמיתו בכל אופן שאפשר, רק שיהיה ע"י ב"ד סמוכין.3 וכל מחויבי מיתת ב"ד, העובר עליה ולא המיתיהו עובר בעשה, חוץ ממכשף שאם עבר ולא המיתיהו עוברים ג"כ על לאו זה דלא תחיה.4 ואין לוקין על לאו זה דאין בו מעשה.5 {שאר פרטים}מעשה כישוף ומעשה שדים שני דברים הם כמ"ש רז"ל6 בלטיהם מעשה שדים בלהטיהם זו מעשה כישוף. ונוהג בזמן שדנין דיני נפשות.