משרשי המצוה כדי להסכים בדעתנו שכל מי שבאה תקלה לאחרים על ידו מרוחק הוא עם אלקים ועם אנשים, ואפילו בשוגג כמו בהמה שאין לה דעת, וכ"ש מזיד. ובתתנו דעתנו על דבר זה יביאנו להזהר הרבה בכל מעשינו עד שלא תצא תקלה מתחת ידינו לעולם. ועד"ה למה שארז"ל שור זה השטן מרקד בין קרניו, כי לא הגיע למדה זו אא"כ נכנס בתוכו והוא הממית, ולכן ראוי להרחיקו הרחקה יתירה ולאסרו בהנאה. וכיון שנגמר דינו הסכימו עליו מלמעלה שהוא בא מכח המזיק הקדמון, וקרוב הדבר לומר כי זה רוצח היה גם בתחלה, ולכן אסור בהנאה כי בשר מת אסור בהנאה. ולזה רמז סקל יסקל, כפל הלשון רומז לשור ולמה שבתוכו, והבן.

ב"ק מ"א קדושין נ"ו, ר"מ פ"ד מהמ"א, סה"מ ל"ת קפ"ח, סמ"ג לאוין קל"ח, יראים קמ"ב.

נב) {העמדתו לדין}נידון בב"ד של כ"ג בסמוכין דוקא.I ונאסר באכילה ובהנאה לאחר גמר דין מיד חוץ מהפרש,II ולקצת פוסקים אינו נאסר אלא לאחר מיתה, עיין בתוס' סנהדרין ע"טIII וברמב"ם.IV אין חילוק בין נסקל מחמת שהמית אדם או משום רובע ונרבע.V {איסורו}והאוכל כזית מבשרו לוקה משום נבלה ומשום לאו זה.VI פרה מעוברת שנגחה הוולד נידון כאמו.VII נתעברה לאחר שנגחה, אם ילדה קודם גמר דין הולד מותר, לאחר גמר דין אסור, נתעברה לאחר גמר דין תלוי במחלוקת זה וזה גורם. VIII שור הנסקל שנתערב באחרים כולן נסקלין שכולם נאסרו בהנאה.IX {נפסלו עדיו}נגמר דינו ואחר כך הוזמו העדים, בין קודם שנסקל בין לאחר שנסקל, מותר בהנאהX וכל הקודם בו זכה.XI הכחישו העדים אסור בהנאה ואין סוקלין אותו.XII {שאר עיונים}ונחלקו הפוסקים אי איסורי הנאה אית להו בעלים, עיין מש"כ בספרי (שו"ת ח"ג סי' קל"ח). וראיתי במנ"ח שתמה אמה שאמרו בגמ' ב"ק מ"א ממשמע שנאמר סקול יסקל השור איני יודע שהוא נבלה וכו', ולא יאכל את בשרו למה לי וכו'. והקשה דאמרינן ביומא ס"ד בשעיר המשתלח דחייתו לצוק זהו שחיטתו, א"כ בשור הנסקל נמי דילמא סקילתו זו היא שחיטתו ומאי פריך בפשיטות ממשמע שנאמר סקול יסקל השור איני יודע שהוא נבלה, ע"ש. ואין כאן קושיא, דשעיר המשתלח קרבן הוא וזהו סדר הקרבתו והוי כמליקה בעוף, ושפיר אמרינן דילמא דחייתו לצוק זהו שחיטתו. אבל הכא הסקילה הוא לבער הרע והוי כהורג כל בהמה, ומאי שייך בזה דילמא הוא שחיטתו, וזה פשוט. ועיין רמב"ן עה"ת אחרי עה"פ [ויקרא טז ח] וגורל אחד לעזאזל בא"ד ואין הכונה שיהיה קרבן מאתנו אליו חלילה, אבל תהיה כוונתנו לעשות רצון בוראנו שציונו בכך וכו', וזה טעם הגורלות וכו', אבל היה מעמיד אותם לפני ה' פתח אהל מועד כי שניהם מתנה לה' והוא נתן מהם לעבדו וכו'. נוהג בזכרים ונקבות בזמן שיש ב"ד סמוכין.