הזהיר הקב"ה שלא יכנסו הכהנים בכל עת אל המקדש אלא בשעת העבודה, שנאמר 4(ויקרא ט"ז ב') ואל יבא בכל עת אל הקדש מבית לפרכת וגו'. משרשי המצוה שרצה הא-ל ב"ה שיקבעו הכהנים בנפשותם גדולת המקום ומעלתו, ותהיה תמיד יראתו על פניהם. וידוע דהנכנס בכל עת בלי עיכוב, ההרגל נעשה לו טבע, ואינו מרגיש גדולת המקום, אבל הנמנע מליכנס רק בעת הצורך אז גם כשנכנס מתקן דרכיו ויראתו על פניו. ובא הציווי אל הכהנים שאף שהם משרתי ה' ועבודת המקדש עליהם, נמנעו מלהשתמש במקדש לצרכם ואפילו ליכנס בו. ועד"ה שלא יבא הכה"ג בפנים מפני חבור הכרובים שמתיחדים זה עם זה, ובשעת החיבור צריך צניעות גדולה, ולפיכך חייב מיתה על הביאה, וצריך עת רצון למצוא חפץ, ואם הוסיף אחת ביו"כ חייב מיתה, והבן.

מנחות כ"ז כלים פ"א, ר"מ פ"ב מביאת מקדש, סה"מ ל"ת ס"ח, סמ"ג לאוין ש"ג.

קפד) {החיובים}דעת הרמב"ם1 שבין כהן הדיוט ובין כהן גדול, שנכנס לקדשי קדשים בכל ימות השנה, וכן כהן גדול שנכנס ביום הכפורים ביאה חמישית או יותר חייבים מיתה בידי שמים והנכנס להיכל שלא לצורך עבודה לוקה. ולהרמב"ן ז"ל הנכנס להשתחוות אינו במלקות, רק הנכנס ביאה ריקנית לגמרי.2 הנכנס מאחוריו או דרך גגות או בלולין של קדשי קדשים או החותר החומה ונכנס וכיוצא בזה שאינו דרך ביאה פטור, דלא אסרה תורה אלא הבא דרך ביאה,3 ועיין תוס' מנחות כ"ז ע"ב. {שאר מקומות בביהמ"ק}ונחלקו הפוסקים4 בדין האולם אי קדושת היכל עליו או לא. עליות בית קדשי קדשים חמור מקדשי קדשים שאין נכנסין שם אלא פעם אחת בשבוע לראות אם צריכין לתקן ולחזק קדשי קדשים.5 {מקרים המותרים}ומותר ליכנס לצורך תיקון ההיכל או בשביל להוציא טומאה, ומצותה בכהנים , אין שם כהנים מצותה בלוים, וקודמים לישראלים אפילו טמאים, ומשלשלין אותם בתיבות. אינו יכול ליכנס בתיבה נכנסין בדרך שאפשר, והקצר יותר.6 בשעת הדחק כגון שהקיפו עכו"ם את העזרה נכנסים הכהנים להיכל ואוכלים קדשי קדשים.7 {שאר פרטים}עליות ההיכל נתקדשו גגות ההיכל לא נתקדשו.8 איתא בירושלמי יומא,9 ומביאה בפטום הקטורת, חסר מכל סימן וסימן, או שלא נתן מעלה עשן כל שהוא או שחסרו חייב מיתה, ואמר ר' זעירא ועובר משום הכנסה יתירה, פי' חייב משום ואל יבא בכל עת אל הקודש שנכנס להיכל בחנם. ונוהג בזמן הבית בכהנים, ובזמן הזה מוזהרים אנחנו שלא ליכנס למקום המקדש דכתיב והשימותי את מקדשיכם, קדושתן עליהם אפילו כשהן שוממין, וי"ר שיבנה בהמ"ק בב"א. קפד