צוה הקב"ה שיטבול הטמא במי מקוה של מ' סאה, ויטהר מאיזה מין ממיני הטומאה שנטמא בו, שנאמר (ויקרא י"ד ט') ורחץ את בשרו במים. משרשי המצוה כתב הרמב"ם ז"ל שלהי מקואות, וז"ל דבר ברור וגלוי שהטומאות וטהרות גזירת הכתוב הן, ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעתו והרי הן מכלל החוקים. וכן הטבילה והטומאות מכלל החוקים הוא, שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים, אלא גזירת הכתוב והדבר תלוי בכוונת הלב וכו'. ואף על פי כן רמז יש בדבר, כמו שהמכוין לבו לטהר כיון שטבל טהור, ואף על פי שלא נתחדש בגופו דבר, כך המכוון לבו לטהר נפשו מטומאת הנפשות שהן מחשבות העון ודעות הרעות, כיון שהסכים בלבו לפרוש מאותן העונות והביא נפשו במי הדעת טהור הוא, הרי הוא אומר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם השם ברחמיו הרבים מכל חטא ואשמה יטהרנו אמן, עכל"ק זי"ע ועכי"א.

מס' מקואות, ר"מ הל' מקואות, סה"מ מ"ע ק"ט, סמ"ג עשין רמ"ח, יו"ד קצ"ו-ז ר"א.

קעה) {גדר מי מקוה}אין הטמא עולה מטומאתו ברחיצה במרחץ, ואפילו עלו עליו כל מימות שבעולם, לעולם הוא בטומאתו עד שיטבול כל גופו בבת אחת במי מקוה, והם מים מכונסים במקום אחד בקרקע, שכל הגוף עולה בהם, ארבעים סאה, והוא אמה על אמה ברום שלש אמות.1 {דין שאובין}ומים אלו אם היו שאובין פסולין למקוה לרוב פוסקים מדרבנן,2 ויש חולקין3 דמדאורייתא שאובין פסולין. ודע דאף להסוברים דשאובין מדרבנן הם דוקא בשאובין בכלי ונשפכו בקרקע וטובל, אבל לטבול בכלים לדברי הכל פסול מן התורה (עיין בב"י).4 וכתבתי זה מחמת הטועים עם הארצים שאומרים דכשטובלים באמבטי (וואנע בלע"ז) נטהרה האשה מדאורייתא, וזה טעות גמור והרי היא באיסור כרת לעולם עד שתטבול במי מקוה כשרים, ואין להאריך. וח"ו לשנות בדיני מקוה שינוי כל שהוא, והמשנה עתיד ליתן את הדין. {מעיין ימים ונהרות}הטובל במעיין נחלקו הפוסקים5 אי בעי דוקא מ' סאה, ומטהר בזוחלין כלומר כשהמים נובעין ולא צריך דוקא מכונסים כמקוה.6 ומותר לטבול בימים.7 ובנהרות נחלקו הפוסקים8 באיזה נהרות מותר ואיזה אסור (ועין שו"ת ח"ב סי' ד' ה'). והדר במקום שאין מקוה מצויה יעשה שאלת חכם הבקי בדינים. ובמקום שאין רב ואין מקוה אין למחות ביד הנוהגין להקל בנהרות הבאים ממעיין, אבל נהרות הבאין ממי גשמים אסור לטבול בהם אלא באשבורן, פי' מכונסים במקום אחד, דמי גשמים אינם מטהרים בזוחלין.9 {שאר חומרים חוץ ממים}ובמשנה10 יש עוד השלג והברד והכפור והמלח והטיט שהוא עב קצת אבל אפשר להריקו מכלי אל כלי (טיט הנרוק) שעושין מהם מקוה, ובמלח נחלקו אי עושין מהם מקוה לכתחילה וגם לענין שאוב בהני אחריני אי פוסלין עיין ש"ע יו"ד סי' ר"א ס"ל ל"א,11 ובספרי הנ"ל (סימן א'). עוד יש כגון יבחושים אדומים מיני תולעים הגדלים מן המים טובלין בהם אם היו מ' סאה. וכן טובלין בעינו של דג גדול שנימוק שומן עינו בחורו,12 ועיין ערוך השלחן בזה. {חציצה ושאר פרטים}וצריך שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו או שערו ובין המים.13 ולכן כל חייבי טבילות טבילתן ביום, חוץ מנדה ויולדת שטבילתן בלילה, בעל קרי טובל לעולם.14 דיני שאובין, וחקקו ולבסוף קבעו, וטהרת כלים, ושכלי חרס אין להן טהרה במקוה עולמית רבים הם וא"א לפורטם כאן, והשי"ת יטהרנו לעולם. ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.