הזהיר הקב"ה לעם קדשו שלא לאכול דג טמא, שנאמר (ויקרא י"א י"א) מבשרם לא תאכלו ואת נבלתם תשקצו. משרשי המצוה מה שכתבתי אצל בהמות טמאות, כי הא-ל ב"ה הרחיק כל מה שנמצא בו מזיק, הן בהמה או עוף או דגים. וכיון שאין להם סנפיר וקשקשת שהם כתריס להגן להם מרעתם טמאים הם, והטומאה יזיק לעם קודש יען שהנשמה תתטנף ותתפעל מהר מהטומאה ומהעבירות, והזיקו ניכר. מה שאין כן לגוים האוכלים, לפי שמורגלים בטומאה וטמאים הם, להכי אין הזיקם ניכר, ואדרבה מצא מין את מינו וניעור, ומי שרגיל לאכול סם המות לא יזיקנו. וכבר ידעת מה שכתב הר"מ ז"ל בהל' דעות, הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי ה' היא, שהרי אי אפשר שיבין או שידע דבר בידיעת הבורא והוא חולה. לכן צוה ה' ית' להתרחק ממאכלים המולידים חולי בגוף, כי הגוף הוא כלי הנשמה, ואם יתקלקלו הכלים לא תוכל לעשות בהם פעולתם.

מראה מקומות עיין מצוה קודמת.

קנו) {גדר האיסור}האוכל כזית מדג טמא הגדלים במים ובנחלים, והוא שאין לו סנפיר וקשקשת, ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה, ואם עבר במזיד ובהתראה לוקה.1 {מינים שונים, והיוצא מהם}תולעים הגדלים בכלים ובבורות שיחין ומערות, אפילו אין לו סנפיר וקשקשת מותרים, והוא כל זמן שלא פירשו על הארץ.2 דם דגים טמאים הרי הוא כגופן.3 ציר שלהם אסור מדרבנן,4 ועי' בש"ך שם ס"ק ח' שהד"מ פסק שהוא דאורייתא. {כבוש ומלוח}דגים טמאים שנמלחו עם הטהורים אסורים, וכן אם נכבשו עמם מעת לעת במים.5 ומהאי טעמא יש להזהר בדגים מעושנים (סמאקט פיש בלע"ז) שמניחים אותם במי מלח בגיגית אחת, או בזה אחר זה מאותו מי מלח כדי שיקבלו בהם טעם מלח טמאים וגם טהורים, וב"ה תקנתי במקום אחד שלא לעשות כן לזכות הרבים. אבל יש מקומות שעושים כן ודגים אלו אסורים לאכול. ועיין רמ"א סימן פ"ג דאפילו בהערינ"ג יש להחמיר, ואם הדגים שמנים ויש בהו שמנונית אסור דאורייתא וספיקא לחומרא ע"ש ודו"ק, והכא יותר מחשש הוא דדרכו הכא הוא להני שעושין כן לעולם. {שאר פרטי דינים}דג טמא שנמצא בדג טהור אסור.6 דגים טמאים מונחים עם טהורים בחבית אחת או בערבוב על השלחן שמוכרין אותן שם אין לקנותם.7 ביצי דגים טמאים אסור כגופן.8 מצא חתיכות דגים, ובתוכם דג שיש לו ראש רחב ושדרה, מותר לאכלו דודאי היה לו קשקשים, אבל אם היה הדג שלם ואין אנו רואים בו קשקשים אין לסמוך אראש ושדרה, והחתיכות לעולם אסורות.9 ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.