משרשי המצוה להבדיל הבית וכל אשר בו וצרכו, ולכן אין ראוי להדיוטות להשתמש באותו שמן הנכבד שבבית, רק הנבחרים בעם לבד שהם כהנים ומלכים. ובהמנע העם ממנו, ייקר בעיניהם עד מאד ויתאוו לו, כי גודל עריבות הדברים בלב רוב בני אדם הוא לפי מיעוט המצאם אצלם. גם להיותם מתברכים הנמשחין על ידי אותו השמן הנעשה בבשמים על ידי מצות השם, וראייה שכשנגנז השמן ההוא נפסק השלטנות ולא נמשכה מלכותם עוד. וסגולתם מפאת הנצוצות הנמשכים ממזלם למעלה, דאין עשב למטה שאין לו מזל מלמעלה, מלבד כי ברכת הקדושה על אדם חשוב כגון מלך וכהן גדול יועילו, ולא על בשר אדם כל דהו. דומיא דמאכלים יועילו למקצת ויזיקו למקצת לפי תוכן גופם, וכל שכן בנפש.

כריתות ה', ר"מ פ"א מהכהמ"ק, סה"מ ל"ת פ"ג פ"ד, סמ"ג לאוין רצ"ב רצ"ג, יראים של"ב.

קח) {חיובה}הסך משמן המשחה כשיעור כזית בשוגג חייב חטאת קבועה, ובמזיד כרת.1 הסך לבהמה וכלים לגויים ולמתים פטור.2 וביראים כתב כאן חייב, וט"ס הוא וצ"ל פטור. ומכאן נראה ראיה דבעכו"ם לא שייך גזל גבוה בהקדש, דאם לא כן הסך עכו"ם ליהוי חייב, והאחרונים נחלקו בזה, עיין צל"ח פסחים ע"ג ע"א ומנ"ח3, ובספרי שו"ת (ח"ג סי' קצ"ד) הארכתי בזה. אחד הסך ואחד הניסך חייב.4 {סך אחר הסך}הסך אחר הסך, כלומר שנטל משמן מעל שני חייב, דמבואר בש"ס5 נטל שמן שבראשו שנמשח למצוה וסך בבני מיעיו חייב. שוב ראיתי דהוא מלוקת רש"י ותוס', עיין מנ"ח, ועיין ס' מים חיים על מס' נדה דף ל' מדפי הספר שנעלמה מיניה דמנ"ח תוס' ישנים. ויש להסתפק בכהן גדול שמשחו אותו ונטלו שמן המשחה מעל ראשו ומשחו בו מלך או כהן משוח מלחמה אי יצא במשיחה זו, או דלמא אמרינן דכבר נעשה בו מצותו, וקצת י"ל דכיון דלענין חיוב אמרינן דלא נתחלל השמן והסך ממנו חייב אפילו לאחר המשכה הכ"נ דכשר למשיכה, וצ"ע.